החלטה בתיק ע"מ 1814/13

הרקע

בכתב האישום שהוגש נגד המשיב מיוחסת לו עבירה אחת: יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון במהלך הפרות סדר שהיו ב- 25/1/13, שבמהלכן הושלכו אבנים רבות.

בבית המשפט קמא דחה כב' השופט שרון קינן את בקשת התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והורה לשחררו אם יפקיד ערבות בסך 5,000 ש"ח. כב' השופט קינן כתב בהחלטתו כי אף שבדרך כלל נהוג לעצור מיידי אבנים, הרי במקרה זה מדובר בנאשם כבן 18 שעברו נקי לחלוטין, אשר לא נטל חלק במעשים אחרים שעליהם דיבר העד שהפליל אותו, ואשר המעשה המיוחס לו התרחש לפני כ- 7 חודשים.

התביעה הצבאית הגישה ערר על החלטה זו.

טיעוני הצדדים

יש לציין כי בבוקר יום הדיון נתתי החלטתי בעניין דומה - ע"מ 1812/13 עבדאללה עווד. לכן, בדיון בערר הנוכחי עסקו הצדדים רבות בהשוואה בין המקרה הנוכחי לבין עניינו של מר עווד.

התביעה ביקשה להראות במה שונה מסכת הראיות הקיימות בעניינו של המשיב מזו שעמדה בבסיס ע"מ 1812/13. לטענתה, העד המפליל אמנם מסר דברים דומים, אך בעוד שבעניינו של עווד לא היה ידוע מועד יידוי האבנים, והדבר הקשה על הצדדים  - על התביעה להביא חיזוק לראיות, ועל הסנגור להוכיח אליבי - הרי בעניינו של המשיב הזה המועד ידוע לנו מפי העד המפליל: 15 יום לאחר מותו של מר סמיר עווד, כלומר יום 25/1/13. יומן מבצעים צבאי מלמד כי במועד זה אכן היו הפרות סדר שמתאימות לתיאור שנתן העד המפליל.

עוד טענה התביעה, כי בע"מ 1812/13 המפליל היה מעורב ב- 7 מקרים דומים ואילו כאן מדובר על 3 או 4 מקרים בלבד, ולכן קטן הסיכון שזיכרונו של העד מטעה אותו. המפליל מציין כי הוא מכיר היטב את האנשים שהזכיר באמרותיו, והמשיב לא סתר דבר מדברי המפליל. ישנם שני עדים המחזקים את אמרתו של המפליל. לכן, אין בחומר הראיות אותם קשיים שהביאו לשחרור המשיב בע"מ 1812/13.

הסנגור המלומד טען כי מקרה זה דומה במהותו לנסיבות שהיו בסיס לשחרור המשיב ב-ע"מ 1812/13. הקשיים בראיות דומים, שכן גם כאן מדובר על הפללה במעשה שהיה כ- 6 חודשים לפני החקירה, וחסרים פרטים שילמדו על המועד המדויק ועל חלקו של המשיב במעשים. המשיב היה על גבול הקטינות, והאישום הוא במעשה חד-פעמי. עוד טען כי בדיון בדיקת ערבות הופחת הסכום שעל המשיב לשלם, מ- 5,000 ל-3,000 ש"ח. המשיב כבר שילם את הערבות המופחתת, אך מוכן לשלם את מלוא הסכום כדי להשתחרר.

לאחר עיון ראשוני בחומר הראיות הצעתי לצדדים להידבר ביניהם עוד לפני שאתן את החלטתי בערר. הסנגור קיבל את הצעתי אך אתמול הודיעני כי המגעים עם התביעה לא הביאו להסכמות.

התשתית הראייתית

עד התביעה שהפליל את המשיב, ע"א רחים עווד, מסר מספר אמרות משטרתיות. תחילה הכחיש מעורבות בפעילות אסורה, אך לאחר מכן הודה בכך. באמרתו מיום 3/6/13 מסר כי לאחר שאחיו סמיר עווד נהרג מירי של כוחות צה"ל הוא חפץ לנקום ואף ביקש להקים חוליה עם מספר חברים, לשם ביצוע פיגועים. בנוסף סיפר, כי מאז היותו ילד כבן 6 או 7 שנים, מדי מספר חודשים יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל בקרבת גדר הביטחון. לאחרונה יידה אבנים ביום שאחיו נהרג, כלומר ב- 15/1/13, וכן ביום 25/1/13. במועד אחרון זה ראה צעירים רבים מן הכפר מיידים אבנים, מתוכם הזכיר בשמותיהם 17 אנשים. המשיב מופיע כמספר 12 ברשימת המופללים. לדברי ע"א רחים היו עוד רבים, אך הוא זכר רק את מי שהיו קרובים משפחתו ושכניו, שאותם הוא מכיר היטב.

אמרתו של ע"א רחים עווד זוכה לחיזוק באמרות של לאפי עווד, בהן הוא מתאר יידוי אבנים והכנת מטעני חבלה שהעד העיקרי - ע"א רחים עווד - היה מעורב בהם. גם העד אחמד חליפה מסר באמרתו מיום 19/5/13 כי ראה את ע"א רחים עווד, אחיו של סמיר שנהרג, מיידה אבנים לעבר ג'יפים של כוחות צה"ל. לדבריו, הדבר היה יום או יומיים לאחר מותו של סמיר.

בתיק החקירה מצוי גם קיטוע מתוך יומן מבצעים צבאי, וממנו אפשר ללמוד כי ביום 25/1/13 היו הפרות סדר במקום המכונה "קבר השיח" וכן סמוך "לגדר". אבנים הושלכו, הוצת צמיג והושלך בקבוק תבערה. החיילים הגיבו בירי אמצעים לפיזור הפגנות ואף נכנסו לאזור המכונה "אדום".

דיון והכרעה

חומר הראיות שתיארתי אינו שונה מהותית מהתשתית הראייתית שעמדה בבסיס ההחלטה בע"מ 1812/13. שם שחררתי ממעצר את המשיב - עבדאללה עווד - למרות שהיו ראיות לכאורה להוכחת השתתפותו ביידוי האבנים.

כמו בע"מ 1812/13 גם כאן, המפליל מספר על אירוע שהתרחש מספר חודשים לפני שנחקר. גם הוא מסר שמות רבים של מיידי אבנים, אך מאחר שסיפר כי נהג ליידות אבנים פעמים רבות מאד,  לא ברור כיצד הוא זוכר בדיוק מי השתתף דווקא באירוע יידוי האבנים שמיוחס למשיב. אמרתו של המפליל ע"א רחים עווד חסרה פרטים שישכנעו כי הוא מסוגל לזכור את האירוע בדיוק מספק: האם הוא מסוגל להפריד בין מי שנכח לבין מי שהשתתף באירוע, כמה אבנים הושלכו ומאיזה מרחק, האם החיילים היו חשופים לסיכון וכיצד הגיבו החיילים. יתר על כן, יומן המבצעים שתואר לעיל מחליש את האמרה המפלילה, משום שהוא כולל פרטים חשובים לגבי אירועי 25/1/13 שאינם מוזכרים באמרתו של ע"א רחים עווד (הצתת צמיג, השלכת בקבוק תבערה, פיזור ההפגנה בכוח).

החיזוק לדברי המפליל בדבריהם של עדי התביעה האחרים אמנם יכול לשכנע כי העד אינו משקר ביודעין, אך אין בכוחו להבטיח כי זיכרונו של העד אינו בוגד בו בחלוף הזמן וברבות המקרים הדומים בהם השתתף. בהיעדר תיעוד מצולם או מוקלט למהלך החקירה גם לא ברור האם העד זכר את המועדים ואת השמות בעצמו, או שמא נעזר בחוקריו לשם כך.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לחזור על דברים שכתבתי גם בע"מ 1812/13. אמנם יש בתיק ראיות המקיימות את דרישות הדין ל"ראיות לכאורה", שכן אם בית המשפט שידון במשפט ייתן להן משקל גבוה הוא יכול להרשיע את המשיב. אך משקלן של ראיות אלה מופחת על פניו בשל הבעייתיות באמרה המפלילה, ויש גם סיכוי לא מבוטל לכך שמשיב יזוכה בדינו, ולו מחמת הספק.